שיר ממחלק המוסר השכל (אגדת עם מכסיקנית)

שני מקסיקנים על רכס
השמש גבוהה במרום
אומר האחד: "היי חואן פקח עינייך
אתה עוד תיפול לתהום!".
חואן, כמו שהוא מהלך לו
שקוע באיזה חלום
לא מבין מה הוא אומר, הוא צוחק ומחייך לו
"חוזה, איפה יש כאן תהום..?"

ועברה דקה, עוד דקה
עוד דקה
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.

למרות שכאילו אין טעם
חוזה מנסה צעקה.
וולאק הוא לא מאמין אבל פעם אחר פעם
עולה אל אזניו מן אנקה.

חוזה משלשל מייד חבל
כך עוברות איזה עשר דקות
כן ימשוך וימשוך, הוא נכון לכל סבל.
ברם חואן, שתי ידיו קצת שבורות.

כי עברה דקה, עוד דקה
עוד דקה
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.

חוזה צועק: "תפוס ברגליך"
חואן, גם רגליו לא כתיקנן.
חוזה לא נואש: "אז נסה בשינייך".
"בסדר", עונה לו חואן.

חוזה כורך את החבל סביב סלע
כורך ומושך וכורך
חוזה הידיד, עושה נפשו סלע,
מושך ושפתיים נושך.

כי הוא זוכר דקה, עוד דקה
עוד דקה
עד אשר שמעו אוזניו את הדפיקה.

שני מקסיקנים עם כח,
נגד גובה קדומים נוראי
חואן כבר מתחיל את החבל לקרוע
בלחץ שיניו הפראי.

חוזה, כבר ידו מתרופפת
נגלים פני חואן המסכן
"אויויוי חואן, אתה חי?",
עונה חואן: "כן...."

ועברה דקה. עוד דקה..
עוד דקה
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.

לפיכך מוסר השכל: מי שנדפק פעם אחת -
לא יכול להיגמל מזה