תקלה מהתחלה

תל אביב שבעים ושמונה נגמרו המותרות,
את אמרת לי די, תתפנה אלי,
ותפסיק עם כל הבחורות.
את צודקת, השתכנעתי
והצלחתי לוותר.
אך היום אני שומע
שיש מישהו אחר.

וזאת תקלה מהתחלה
בינינו זה לא יסתדר.
התקלה האחרונה
ואין לנו מה לדבר.

הלילות בהם בילינו לא ישובו לעולם.
לא רוצה לזכור מה שמאחור,
לא רוצה להיות יותר חכם.
הסתכלת על השמים
כשדות לצפרים,
ומאז הנפת כנפים
לחפש בשדות זרים.

וזאת תקלה מהתחלה...

מי יודע אם נשלימה, מי יודע אם נרצה.
כאן הכל נגמר, לא נותר דבר,
שיציל אותנו זו מזה.
את אומרת אל תגזימה,
נסתדר עם השנים,
כשדוד יפה עיניים מחכה בשושנים.